<h1>ספר החינוך מצוה רפ"ה</h1>
<h2>דף מג.</h2>
שלא נקדיש בעלי מומין להקריבם למזבח, ואף על פי שלא הקריבם, בהקדש לבד יש איסור לאו, ועל ההקדש לבד נאמר [ויקרא כ"ב] כל אשר בו מום לא תקריבו, משום בל תקדיש. משרשי המצוה מה שכתוב למעלה בלאו י"ב ובעשה ד'. ודיני המצוה כלומר מה הן המומין הפוסלין וכמה כתבתי גם כן קצת מזה למעלה בלאו י', והכל בארוכה במסכת בכורות. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. וכל העובר עליה והקדיש בעל מום ואפילו בזמן הזה עבר על לאו זה. ומן הנראה שלא יהיה בזה מלקות לפי שאין בו מעשה, אבל ראיתי הרמב"ם זכרונו לברכה שכתב המקדיש בעל מום לוקה, ואולי יעשהו כממר שיש בו מלקות ואף על פי שאין בו מעשה, שזה וזה הקדש הוא, ואליו נשמע ותורה נבקש מפיהו כי מלאך יי צבאות הוא.
